<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קע"א</h1>
<h2>דף יז.</h2>
שלא להניח מכשולות דכתיב (דברים כ"ב) ולא תשים דמים בביתך, כגון סולם רעוע או כלב רעא) וגם סמכו חכמים (עכו"ם ל') על זה לאסור כל דבר שיש בו סכנה כגון לשתו' מן האגמים (עכו"ם דף י"ב) ומן הנהרות לא בפיו ולא בידו אחת (ש"ע חו"מ סימן תכ"ז ולא ישתה מן הנהרות בלילה) וכן לא יניח פיו על הסילון וישתה מפני סכנת עלוקה, וכן מים מגולין, אך ארוס נחש אינו מצוי בינינו, ולא רציתי להאריך בזה, וכן מה שיש בתוספתא (ובירושלמי דפרק אין מעמידין) אסיר למיתן פיסתא תותי בי שחייא ויש מפרשין חתיכת בשר או לחם מפני הזיעה ורבינו משה מיימוני' (פי"ג הל' רוצח) פירש לא יתן אדם פס ידו תחת שיחיו שמא נגע בידו מצורע או בסם רע שהידים עסקניות, וכן אסור לאדם ליתן מעות או דינר לתוך פיו, שמא יש בהם רוק יבש של מצורע או של מוכה שחין או זיעה, שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים, ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה (פי' דאז ליכא למיחש משום רוח רעה דלא שכיח במקום דאיכא אנשי ובע"פ תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן ואולי מיירי כשאינו עוסק בסעודה דליכא אנשי) שמא יפול בו דבר המזיק ולא יראהו, וכן שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה ויש בני אדם שאינם אוכלים שומים קלופים שחוקים בשבת שחרית מטעם זה, ויש שאינם חוששין מאחר שלחם מעורב בתוכם, ויש שמשימין קליפת השומין לתוכם, וגרסינן פרק השואל (שבת דף קנ"א) הישן בבית יחידי אוחזתו לילית והיוצא קודם קריאת הגבר דמו בראשו, ואסור לעמוד (שבת ל') תחת קיר נטויב) ולעמוד במקום סכנה (ש"ע חו"מ סי' תכ"ז כל העוב' על דברים אלו וכיוצא בהם שנת' בי"ד סי' קי"ז ואומר מה לאחרים עלי אם אני מסכן עצמי או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות). [סמ"ק סימן קע"א]. א) וכלב רע מותר אם אסור בשלשלאו' של ברזל ובעיר הסמוכה לספר מותר לגדלו וקשרו ביום ומתירו בלילה. ב) שמא אין עושין לו נס ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו.
